פורום הפונדק

העצה הזו, שמופיעה ב"כלבים בכרם" ומצוטטת בעוד כמה מקומות, לא מסתדרת לי.
היא נשמעת כמו עצה לא מוצלחת. אם היא נחרצת ואבסולוטית, זה המתכון להפוך את המשחק שלך למישמאש של דברים כשכל שחקן מושך לכיוון שלו. אם היא סוביקטיבית, היא לא עוזרת הרבה - אף מנחה לא יגיד "לא" כי הוא עושה דווקא.

אני אשמח לשמוע אם מישהו יכול להסביר את זה בצורה שתבהיר לי למה כל העולם ואחותו מצטטים את זה כעצה נורא מוצלחת.

כמו שאמרתי לך במסנג'ר, אמנם איני יכול להכנס למוחו של וינסנט בייקר, אני מאמין שהעצה הזאת אומרת "נסה להגיד כן כמה שיותר אלא אם יש לך סיבה *ממש* טובה". מן הסתם כל עצה עובדת בתחומי ההגיון הבריא.

אפשר קצת רקע היסטורי לסוגיה?

...

אני מסכים עם פסקי, עצה מוזרה, מצד אחד נחרצת מדי, מצד שני אם לוקרחים אתה לפעמים אז זה דיי בסיסי לאפשר לשחקנים לעשות דברים עד שנוצר קונפליקט

הנה, הקישור השני מדגים את הבעיתיות. "להרים מכונית" זה בלתי אפשרי, אבל "להתלות מתחתיה ב120 קמש" זה רק "מאוד מאוד לא סביר"? sez who?

הקישור השני די טיפשי. קודם כל, הדוגמא עם קפיצה מתחת למכונית היא לא דוגמא ל"אמור כן", היא דוגמא ל"גלגל את הקוביות". מה גם שלהגיד "טוב, גלגל את הקוביות, אבל יש לך סיכוי של 1ל-1000 להצליח ואם לא אתה נדרס" די שקול ללהגיד "לא".

והאמת, כשאני חושב על זה, אני חושב שהכוונה של וינסנט הייתה להגיד משהו אחר לגמרי, והוא "כל דבר שאינו קונפליקט אינו ראוי לגלגול". בשורה התחתונה, הוא אומר "אל תעשו task resolution". אם השחקן מנסה לעשות משהו ואין קונפליקט (אף אחד לא מתנגד) אין טעם לגלגל על זה. אחת הפואנטות של Dogs in the Vineyard היא שאין שם מכאניקה לפתרון מטלות כלל - רק מכאניקה לפתרון קונפליקטים.

אהא. ובכן, זה כבר משהו שאני יכול להסכים איתו.

זאת דווקא עצה מעולה, אבל צריכים להבין מאיפה היא באה.

במשחקים של בייקר, כמו בהרבה משחקי פורג' אחרים, אין תפיסה של מנחה כבדרן. המנחה לא יושב סביב השולחן כדי להכניס את השחקנים למתח, ואחר כך לדרמה, ואחר כך לתת להם הפוגה ואז שוב להכניס אותם למתח. המנחה אחראי להנאה של השחקנים בדיוק כמו שכל אחד מהשחקנים אחראי לכך. הרעיון של גלגול קוביות לשם יצירת מתח הוא זר לחלוטין לתפיסה הזאת.

דבר נוסף שחשוב להבין בנוגע ל"כלבים בכרם", הוא שהסשנים שלו לא בנויים כסדרה של אתגרים שאפשר לפתור. אם המשחק שלך כולל דרקון מרושע ששומר על אוצר וצריכים להרוג אותו ואז לקחת את האוצר, יש חשיבות לשאלה האם הצלחת לפרוץ את הדלת של חדר האוצרות או לא. "כלבים בכרם", אם לצטט את המחבר מאיזשהו ראיון ששמעתי, "עוסק בחבורה של ילדים בני שמונה-עשרה עם אקדח ביד אחת ותנ"ך ביד שניה. ואז הם מגיעים לעיירה ומגלים שאחד הגברים הכניס את אחותו להריון והם מצפים לתינוק, וכל אנשי העיירה מזועזעים ורוצים לשרוף אותם, ומה בדיוק הדמויות יכולות לעשות עם זה? מה בדיוק יעזור להם אם יהיה להם אקדח גדול יותר?". השאלה האם אתה מצליח לפרוץ את הדלת היא פשוט לא חשובה - כל השאלות החשובות מתמקדות בדילמה המוסרית ובקשיים שהפתרון שלה מעורר.

בנוגע לקפיצה על מכוניות, אני לא קראתי את "כלבים בכרם", אבל נראה לי שיש סיכוי טוב מאוד שבפרק על יצירת הדמויות יש הנחיות מפורשות לדון עם הקבוצה על הטון של המשחק - האם זה יהיה מערבון על-טבעי, מערבון רגיל, מערבון הזוי, וכן הלאה. שאלות כמו "האם סביר שאנשים יכולים לעשות כל מיני פעולות מסרטי קונג-פו" אמורה להפתר על ידי הקבוצה, ולא על ידי המנחה. למנחה אין זכות וטו אוטומטית, אבל הוא בהחלט יכול להגיד לקבוצה דברים כמו, "לקפוץ על מכונית ב100 קמ"ש? זה לא טיפה מטופש ולא מתאים לטון של המשחק?", ולראות מה הם אומרים בנושא. אם זה בסדר מבחינתם, למנחה אין ברירה אלא להגיד "כן". או להטיל את הקוביות.

אני חייב לציין שהתיאור של אלקין את כלבים בכרם נשמע מעניין.
השאלה במצב זה היא לא רק "מה יעזור לשחקנים אקדח גדול יותר" אלא למה שהשחקנים יתערבו?
כלומר, לדמות השחקן יש "תפקיד" שמעוצב על-ידי השחקן. בד"כ הדמות בנויה באופן שכזה שהיא תוכל למלא את התפקיד בצורה משביעת רצון.
לכן זה דבר בסיסי שהשיטה תאפשר את הצורך לעיל לשחקן, בכדי שהוא ירגיש שבאמת ה"דמות" טובה ב"ייעוד" שלי.

אני מפספס משהו או ש"כלבים בכרם" לא עונה על ההגדרה שלי של "הנאה" שמופיעה לעיל?

הדמויות בכלבים בכרם אלה מעין כמרים נוודים במערב פרוע אלטרנטיבי. התפקידים שלהם כוללים, כעקרון, העברת דואר, ביצוע טקסי דת בסיסיים וכו'. אבל כל הצרות בעיירות באות כתוצאה מחטאים אנושיים, אשר מחזקים את השדים. מטרת הדמויות, בתור אנשי דת, היא לפתור את הבעיות הללו ולגרש את השדים. (הספר לא באמת אומר אם ה"שדים" הם רק מטאפורה או לא.)

כמו שאודין אמר, הדמויות של השחקנים הם "כלבי השמירה של האל". הם אלה שאחראים לחוק, לסדר ולשלווה המוסרית בערי המערב. הם עושים את מה שהם עושים בדיוק מאותה סיבה שהאינקוויזיטורים בDARK HERESY עושים את מה שהם עושים - ויש להניח שזה גם מעניין את השחקנים, אם הם בחרו לשחק במשחק הזה.
חשוב גם להבין איך נכתבות הרפתקאות ל"כלבים בכרם". לפי האמונה המורמונית שעליה מתבסס המשחק, מקור כל הרוע בעולם הוא בגאווה, המתגלמת באי-צדק, שמוליד חטא, שמוליד אמונת שקר. אמונת שקר מובילה לשנאה ולרצח. כדי לכתוב הרפתקה ל"כלבים בכרם", צריכים לתאר רצף אירועים על פי הדוגמא הזאת - זהו מהלך העניינים במידה והכלבים לא מתערבים בנעשה.

אם נחזור לגילוי העריות, אפשר לעשות את זה כך: ג'ון היתום, שמגונן על אחותו שרה מגיל צעיר, מחליט שהיא טובה יותר מכל שאר הנשים באיזור או בעולם (גאווה). כשאזיקיאל, המחזר של שרה ובנו של ראש העיר, בא אליו כדי לבקש את ידה, הוא דוחה אותו בבוז (אי-צדק). מפחד שאזיקיאל יקח אותה ממנו בכוח, ג'ון מחליט לשאת את אחותו לאישה (חטא). הכומר המקומי, ג'בדיה, לא מוכן לברך על הנישואין, אך הוא נופל למשכב בעקבות מחלה מסתורית (מתקפת כוחות השאול). ג'ון סבור שמדובר בהוכחה לכך שאכן, מן השמיים נגזר שהוא ישא את אחותו לאישה ויקים איתה את המשפחה שמעולם לא היתה להם (אמונת שקר). הוא ושרה פורצים לכנסייה באישון ליל, ומקיימים שם את טקס הכלולות הטמא בנוכחות שניים מחבריו הבטלנים של ג'ון, פטר וקיילב (פולחן שווא). לאחר מספר חודשים, אנשי העיר רואים שבטנה של שרה הולכת ותופחת. ג'ון, פטר וקיילב עושים כל שביכולתם כדי להשתיק את השמועות, ולשכנע את אנשי העיר בצדקתם של הנישואין, לא-שגרתיים ככל שיהיו (כמורה כוזבת). הכומר ג'בדיה מתכוון להטיף בכיכר העיר ללינץ' נגד החוטא ואחותו המעוברת, אך מחלתו מתגברת והוא מת ומותיר את העיירה ללא כומר (כישוף). ושרה? כאישה ללא מגן מלבד ג'ון, היא נאלצה לציית בשתיקה להוראותיו של אחיה ולסבול את נוכחותו, אך בו בזמן לא הפסיקה את פגישותיה החשאיות עם אהובה אזיקיאל. לא ברור של מי התינוק. כשהדבר נודע לג'ון, הוא לקח את מעגל חבריו, שהלך והתרחב הודות להטפות, הגיע לביתו של ראש העיר ותלה מקורות הגג את ראש העיר, את בנו אזיקיאל, ואת אשתו/אחותו ההרה (שנאה ורצח).

עכשיו, אני בוחר איפה להכניס את הגעתם של הכלבים לעיירה. אני יכול לעשות את זה בכל שלב, כל עוד אני מוצא סיבה טובה מספיק. לדוגמא, אני יכול להחליט שהכלבים נשלחו למצוא תרופה למחלה של הכומר, והם חוזרים איתה מהעיר הגדולה, אבל הכומר כבר מת והם צריכים לחקור את נסיבות מותו. אני יכול להחליט שראש העיר מזמן את הכלבים ברגע שג'ון מגרש את בנו בבושת פנים. מהרגע הזה, המשך השתלשלות האירועים היא בגדר המלצה בלבד - דוגמא למה היה יכול לקרות אם הכלבים לא היו מגיעים ומתערבים. בכל אופן, המנחה והשחקנים יודעים שאם הכלבים לא יטפלו בחטאים, באמונות שקר ובסטיות מהאמונה האמיתית (שבכוונה מוצגת כחשוכה, פרימיטיבית ונוגדת בהרבה מקומות את תפיסת העולם המודרנית), דברים רעים יקרו.

דמויות השחקן נלחמות בכפירה ומצילות עיירות שלמות משנאה ורצח - והן טובות במה שהן עושות. השאלה היא איך הן עושות את זה, ועבור מה.



ב"כלבים בכרם", יש הבדל ביכולות של השחקנים, אבל ההבדל לא כזה רציני. לפי המכאניקה, הדברים שדמויות שחקן יודעות לעשות הוא לדבר, ללכת מכות, ולירות באקדח. ההבדלים העיקריים בין הדמויות - התפקידים שלהם, אם תעדיף - לא מוגדרים לפי הכישורים של הדמויות אלא לפי האמונות שלהם, והאמונות האלה תמיד ישחקו תפקיד בהרפתקאות. כך, לדוגמא, את העיירה שתיארתי קודם אני לא יכול לכתוב עבור כל קבוצת דמויות. אבל אם יש לי דמות אחת שמאמינה ש"המשפחה חשובה יותר מהכל", דמות אחרת שמאמינה ש"ילדים הם קורבנות החטא ולא מבצעיו", דמות שמאמינה ש"מי שפוגע באנשי הכנסייה, פוגע במאמינים כולם, וכמוהו כרוצח המונים", ודמות שמאמינה ש"אסור להרוג גם את הגרוע שבחוטאים", הולך להיות להם שמח בעיירה הזאת. כל אחד יעשה משהו אחר - ידחוף לכיוון אחר, ינסה להגשים "ייעוד" אחר. זה בהחלט סוג שונה של הנאה ממהנאה שאפשר לקבל מפיצלוח מפלצות מגניב במו"ד, אבל הוא גם נובע מאותו עקרון בסיסי - הדמות שלך יכולה לעשות דברים מגניבים, ויש להם השפעה עצומה על עולם המשחק.

נשמע מגניב. בהחלט מרענן.

האימה, האם אתה מתעניין במשחק... אינדי?

הי, הוא שיחק איתנו HOTB.